החלטה בתיק בש"א 2378/08

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

1.       בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט בן ציון גרינברג) מיום 3.2.08 בשתי תובענות שהדיון בהן אוחד, לפיו נמחק כתב ההגנה של המבקשים בהליך ת"ע 44070/03 ונמחק כתב התביעה שהגישו המבקשים בתמ"ש 20640/03.

כללי

2.       פסק הדין נשוא הערעור ניתן בשתי תביעות שהדיון בהן אוחד, ואשר הוגשו בשנת 2003: האחת,הוגשה על ידי המבקש מס' 2 כנגד מנהל העזבון (המשיב), אחיו של המבקש מס' 1, וכנגד אח אחר בשם יוסף הנדו (תמ"ש 20640/03), בה תבע המבקש את חלקו בכספי העזבון; השניה, הוגשה על ידי מנהל העזבון כנגד המבקשים, במסגרתה תבע לחייבם להשיב כספים שלקחו שלא כדין מהעזבון ולצו למתן חשבונות לחיוב המבקשים לגלות את סכומי הכסף שהועברו אליהם מיתר חשבונות המנוח בבנקים בשוויץ (ת"ע 44070/03).

פסק הדין ניתן ביום 3.2.08. ביום 6.2.08 הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה ביום 23.3.08 (בש"א 51014/08 -נספח ב' לבקשה). הבקשה שבפני הוגשה ביום 17.4.08.

טענות הצדדים

3.       המבקשים ביקשו להאריך את המועד להגשת ערעור מהטעם של טעות משפטית של בא כוחם הקודם של המבקשים, שבחר להגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין מבלי להגיש במקביל ערעור לבית משפט זה. עוד טענו המבקשים כי ההליכים בבית משפט קמא טרם הסתיימו, שכן בהתאם להחלטת בית משפט קמא בבקשתם לביטול פסק הדין, לפיה הגיש המשיב נוסח פסיקתא לחתימה, והמבקשים הגישו תגובה מצידם, אולם בית משפט קמא טרם חתם על הפסיקתא. לבסוף, טוענים המבקשים כי טובים סיכויי הערעור להתקבל, באשר, לשיטתם, כתבי טענותיהם נמחקו שלא כדין, ומשום שבית משפט קמא לא היה מוסמך ליתן פסיקתא בעניין גילוי מסמכים.

4.       המשיב טוען כי המועד להגשת ערעור על פסק הדין חלף זה מכבר, ואין בעובדה שבית משפט קמא טרם חתם על הפסיקתא כדי לעכב את מירוץ התקופה להגשת ערעור. עוד טוען המשיב כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב ועשו ככל שלא ידם ע מנת להאריך את הדיון בפני בית משפט קמא, תוך שנמנעו שוב ושוב מהחלטות המחייבות אותם לגלות מסמכים ולהשיב לשאלונים.

דיון

5.     המבקשים טוענים כי המועד להגשת ערעור טרם חלף, באשר ההליכים בבית משפט קמא טרם נסתיימו. לשיטת המבקשים, החלטת בית משפט קמא בבקשה לביטול פסק הדין הורתה להם להגיב לנוסח הפסיקתא שהציע המשיב, ומשמעה, הלכה למעשה, כי הדיון בשתי התובענות יחדיו טרם הסתיים. לשיטתם, אמנם נוסח הפסיקתא המוצע מתייחס לת"ע 44070/03, אולם, משנכרכה תובענה זו בדיון מאוחד עם תמ"ש 20640/03, הרי ששני ההליכים טרם נסתיימו.

          טענה זו דינה להידחות. החלטת בית משפט קמא בבקשה לביטול פסק דין, נשואת הערעור, מתייחסת מפורשות לשתי התובענות ומפרידה ביניהם, כדלקמן:

"באשר לת"ע 44070/06, לא מצאתי כל עילה לבטל את פסק הדין מיום 3.2.08... משך כשנתיים תמימות ניתנו הזדמנויות רבות לנתבעים לקיים את הפסיקתא מנובמבר 2006 לגילוי מסמכים שהם קריטיים להמשך ניהול התביעה ומאחר והנתבעים לא צייתו ולו במקצת מהוראות הפסיקתא, וזאת מתוך טענה שאינה מקובלת עלי כאילו שאין להם כל דרך להגיש לבית משפט זה תדפיסי בנק משוויץ בקשר לחשבונות המנוח, דין כתב ההגנה להימחק. .. פסק הדין נשאר בתוקף כמפורט באותו פסק דין מיום 3.2.08".

באשר לכתב התביעה בתמ"ש 20640/03 - מאחר ומנהל העזבון מאשר כי אכן מחזיק כספי עזבון בקופת העזבון בארץ, ולתובע מגיע את חלקו כיורש גם בכספים אלה, יגיש מנהל העזבון פסיקתא מתוקנת שתשקף גם את מלוא הכספים שבקופת העזבון היום וגם את מלוא סכום התביעה בקיזוז 20% שמגיע לתובע בתמ"ש הנ"ל עקב היותו אחד מחמישה יורשים, ותינתן פסיקתא על סכום הנטו שחייב היורש הנ"ל לקופת העזבון.

לאור האמור, אני מורה על עיכוב בביצוע פסק הדין עד לחתימת בית המשפט על הפסיקתא המחודשת שתוגש".

(נספח ב' לבקשה).

משמע, באשר לתמ"ש 20640/03, קבע בית משפט קמא כי כתב התביעה שהגישו המבקשים לא ימחק, והורה במפורש על עיכוב ביצוע פסק דין זה עד לחתימת בית משפט קמא על הפסיקתא. דהיינו, ניתן לומר כי הליך זה טרם נסתיים, וכתוצאה מכך מניין תקופת הגשת ערעור על פסק הדין בתמ"ש 20640/03 יחל ביום מתן פסק הדין.

באשר לת"ע 44070/06, קבע בית משפט קמא במפורש כי פסק הדין בתובענה זו נותר על כנו. המועד להגשת ערעור על החלטה זו מוסדר בהוראת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כדלקמן:

398א.  (א)   המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה במעמד צד אחד או בהעדר כתבי טענות מהצד השני (בתקנה זו - ההחלטה הראשונה), שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 201 או תקנה 214, יימנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול (בתקנה זו - ההחלטה השניה).

(ב).    מנין המועדים להגשת הערעור או בקשת רשות הערעור, לפי הענין, על ההחלטה הראשונה או ההחלטה השניה יהיה לפי הוראות סימן זה."